כשעיצוב פוגש שוקולד
יש לי שני זיכרונות בולטים מהילדות המוקדמת שלי
האחד, בערך מגיל שנתיים שבו אני זוכרת את הוילון בחדרי מתנוסס ברוח ועליו צבעים בוהקים של אדום, צהוב וירוק. אני זוכרת את עצמי עומדת במיטה ובוהה בצבעים המתחלפים של הוילון כשהרוח משחקת בו…
הזיכרון השני שלי הוא מבית בבצ’ה שלי, סבתא איוונה. שם על שולחן האוכל המהודר בפיתוחים תמיד היו מונחות שלוש צנצנות בדולח. בכל אחת מהן סוג אחר של שוקולד. היום אני תוהה מה אהבתי יותר- את השוקולד שבפנים או את ההפתעה של מה אני עומדת למצוא כשארים את המכסה הכבד של הזכוכית…
שני הזכרונות האלה הם התמצית של חלק גדול ממי שאני היום.
ההתעסקות באומנות ועיצוב מהווים חלק בלתי נפרד מחיי ומלווים אותי בכל רגע נתון. דרך העדשה הזאת של האסתטיקה אני רואה וחווה את העולם.
מהצד השני, האהבה של בבצ’ה למתוק, השפע והשמחה סביב הפינוק השוקולדי הזה, הכניסו לחיי בגיל צעיר מאוד את תחושת החופש להיות מי שאני, באופן פשוט וישיר. החופש לאכול גלידות לתוך הלילה כשאני נשארת לישון, החופש לאכול “ממתק אחד לפני ארוחת הצהריים ואחד אחרי ארוחת הצהריים”, אפשרו לי באמת להנות ולחוות את ההנאה והעונג מהעולם המתוק הזה.
לימים הפכתי להיות מעצבת פנים. עיצבתי בתים פרטיים והאסתטיקה שהפכה לשפה השנייה שלי אפשרה לי כל פעם להמציא את עצמי מחדש. את הדקורציה הסופית של הבית תמיד סיימתי עם סדרת צנצנות מהודרות מלאות ממתקים על האי במטבח או על שולחן האוכל של הלקוחות שלי.
את לימודי הקונדיטוריה שלי סיימתי אצל אסטלה ועולם חדש של מתוקים נפתח בפניי. עולם חדש של צבע, צורה, חומר וטעם. עולם שלם שריגש אותי מאוד, ושם גם נחשפתי לראשונה לעולם הכנת השוקולד.
אין באמת דרך לתאר את ההתרגשות שאפפה אותי כשהתחלתי לגעת בחומר זה. והדרך ללימודי שוקולד מקצועיים היו רק דרך טבעית עבורי.
היום, אני בעלת סטודיו קסום לייצור שוקולד הממוקם ברמת השרון. סטודיו קטן עם ריחות של שוקולד וקרמל, ואם תבואו לבקר ואולי אפילו לעשות סדנא, תמצאו גם את התמונה של בבצ’ה שלי מציצה אליכם מאחד המדפים, בודקת שכולם מחייכים.